פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ ואח' נ' מוריה ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת (להלן: הרנו) ולרכב הנתבעת 1 והתובעת שכנגד (להלן: ההונדה).

בכתב התביעה נטען כי ביום 7.3.12 החל הרנו לפנות ימינה על מנת להכנס לחנייה. לפתע הגיחה ההונדה מאחוריו, עקפה את הרנו מימין, נדחקה אל בין הרנו לבין מכוניות חונות, פגעה בו אגב הפנייה וגרמה לו לנזקים.

בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד נטען כי בכניסה לתחנת דלק, "ההונדה פנה ימינה ומיד התכוון לפנות שמאלה לכניסה לתחנת הדלק. הרנו, שנסע בנתיב המיועד לנסיעה לרכבים המגיעים ליציאה, עקף את ההונדה משמאל, נכנס למסלול נסיעתו ופגע בהונדה בחלק הקדמי".

מטעם התובעת העיד מר נחום פרננדו, נהג הרנו. הלה תיאר כי התאונה ארעה באזור פארק רעננה, שעה שנסע לאט וחיפש חניה. הנהג הבהיר כי היה במסלול השמאלי ורצה לפנות ימינה למסלול הימני. לדבריו:

"...נסעתי לאט, ברגע שראיתי שיש חניה כמעט ועצרתי את הרכב שלי לפנות למסלול הימני כדי להיכנס לחניה, ברגע שרציתי להסתובב מעט פתאום הרכב פגע בי בצד ימני" (עמ' 1, ש' 20-21 לפרוטוקול).

מטעם התובעת הוגשו הודעת הנהג ותמונות הנזקים (סומנו ת/1 ות/2 בהתאמה).

הנתבעת, היא התובעת שכנגד (להלן: הנתבעת), העידה כי:

"באתי להחנות הרכב שלי, פניתי ימינה, הצד השני ניסה לעקוף אותי מצד שמאל ופגע בי בצד ימין" (עמ' 4, ש' 6-7 לפרוטוקול). וכן: "אני פניתי ימינה הוא עקף אותי, ורצה גם להכנס, ופגע בי" (עמ' 4, ש' 13 לפרוטוקול).

עוד תיארה הנתבעת כי לאחר התאונה ניגש אליה נהג התובעת:

"אמר לי סליחה לא ראיתי אותך שאת פונה והביא לי כוס מים" (עמ' 4, ש' 16).

מטעם הנתבעים הוגשו תמונות של מקום התאונה ותמונות הנזק (סומנו בהתאמה נ/1 ונ/2).

בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי "הגרסה שעלתה היום אינה קשורה לכתבי הטענות ולטופס ההודעה על תאונה שמסרה הנתבעת 1". ואמנם, הן מעדות נהג התובעת הן מעדות הנתבעת בדיון עלה כי התאונה ארעה כמה עשרות מטרים לפני תחנת הדלק, בכניסה לחניה. יחד עם זאת, בדיון לפני לא היתה מחלוקת כי התאונה ארעה במקום שהוצג לבית המשפט בתמונות נ/1. משכך יש להכריע בעניין חלוקת האחריות בין הנהגים לתאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי ולאחר שמיעת עדויות הנהגים וטענות ב"כ הצדדים, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים כך שאחריות נהג התובעת לתאונה היא בשיעור של 80% ואחריות הנתבעת (התובעת שכנגד) לתאונה היא בשיעור של 20%. למסקנה זו הגעתי בהתבסס על השיקולים שלהלן.

בחקירתו אישר נהג התובעת מספר פעמים כי נסע בנתיב השמאלי ורצה לפנות ימינה לנתיב הימני (עמ' 2, ש' 1; עמ' 2, ש' 10), כי נהגת ההונדה נסעה בנתיב הימני והוא בשמאלי (עמ' 2, ש' 28-29) וכי הוא זה שעבר מהנתיב השמאלי לימני (עמ' 2, ש' 32; עמ' 3, ש' 1. הדגשות הוספו – ש.צ.ה).

כן השיב הנהג כי לא ראה את נהגת ההונדה כשהחל לבצע את הפניה (עמ' 3, ש' 5. הדגשות הוספו – ש.צ.ה).

מן האמור עולה כי גם לפי גרסת נהג התובעת, הרי שהנתבעת נסעה במסלולה ופנתה ימינה, ואילו נהג התובעת, שנסע במסלול השמאלי והבחין לפתע בחניה מצד ימין, פנה לנתיב הימני ופגע בנתבעת, מאחר שלא הבחין בה.

על אף האמור, מצאתי כי יש להטיל על הנתבעת 20% מן האחריות לקרות התאונה. בחקירתה נשאלה הנתבעת מתי הבחינה ברכב התובעת לראשונה והשיבה:

"הוא היה צריך להבחין אני פניתי והוא אמר לי שלא ראה אותי, אני פניתי ימינה אותתי והוא עקף אותי פוגע בי" (עמ' 5, ש' 7-8 לפרוטוקול). ועוד: "אני נסעתי בדרך שלי פניתי ימינה לפי החוק אותתי, פתאום להפתעתי ראיתי אותו שהוא פונה גם לכיוון שלי ומגיע לאוטו שלי" (עמ' 5, ש' 10-11 לפרוטוקול. הדגשות הוספו – ש.צ.ה).

לבסוף השיבה כי היא ראתה את רכב התובעת "כשהוא מתקרב אלי" (עמ' 5, ש' 13 לפרוטוקול).